הקץ לעבודה

האפליקציה שמחברת בין שכנים

כמעט 280 אנשים שאוהבים ערים כבר רשומים לניוזלטר שלי על עירוניות - "מהנעשה בערינו". בגליון האחרון ציינתי את האפליקציה החדשה מבית Sidewalk Labs (של Google) - אפליקציה שעוזרת לשכנים למצוא זה את זה.

חשמל באוויר

קבלו טיול חדש בתל אביב. אני קורא לו "חשמל באוויר: מתחם גן החשמל כפי שמעולם לא היכרתם". לתכנן טיולים בתל אביב זה אחד הדברים שאני הכי נהנה לעשות. אלו לא הסיורים המודרכים הרגילים שלי (שמתרחשים בעיקר בנווה צדק), אלא טיולים שאני מתכנן, כותב ומפרסם באתר שלי, כדי שכל אחד יוכל לבצע אותם באופן עצמאי - לבד או בזוג, עם המשפחה או עם חברים. בטיולים הללו אני משלב לפעמים גם בתי עסק מומלצים. את הטיול בגן החשמל כתבתי בתמיכת "מעג"ל גן החשמל" - עמותה שקמה מתוך שיתוף פעולה של בעלי העסקים בשכונה, ורתמה אותי לטובת הפרויקט המגניב הזה.

חשמל באוויר. רחוב ברזילי פינת החשמל

הקץ לעבודה

הקריאה הכי מעניינת שהייתה לי בזמן האחרון - כתבה של ה-Guardian הבריטי על העידן החדש שאליו אנחנו צועדים: פוסט-עבודה (Post-Work: The Radical Idea of a World without Jobs). זה רעיון סופר רדיקלי, אבל כשמתחילים לחשוב עליו לעומק מבינים שלשם אנחנו הולכים, בין אם נרצה ובין אם לאו. לכאורה, העולם המודרני שבו אנו פועלים כיום רווי בעבודה - מחכה לנו בכל מקום, פולשת לחיים הפרטיים שלנו יותר מאי פעם. אולם, האוטומציה של העבודה כבר השמידה סקטורים שלמים. אוקיי, אתם אומרים, אז ייווצרו עבודות חדשות - כמו שהמהפכה התעשייתית הביאה לחיסולם של יצרני הנרות ושל הסייסים (אלו שטיפלו בסוסים, כשאלה עוד היו כלי הרכב העיקרי שלנו), אבל במקביל הביאה לנו שלל עבודות בתחום המחשוב שאיש לא יכול היה לדמיין. אולי זה באמת מה שיקרה גם הפעם, אבל כדאי להציב כאן סימן שאלה גדול. צפו בסרטון של CGP Grey שנקרא Humans Need Not Apply על כך שהמהפכה הטכנולוגית של ימינו שונה מאוד מהמהפכה התעשייתית.

אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שהעבודה כאן כדי להישאר, ולמה אנחנו מתעקשים להשאיר את הדבר הזה, שמאמלל כל כך הרבה אנשים על בסיס יומיומי? עם כל האוטומציה הזו, לא כדאי לתת לעצמנו לנוח? לשם מה אנחנו עמלים, אם לא כדי להעביר את העמל מאיתנו למכונה כלשהי? אם הטכנולוגיה לא משחררת אותנו מהעבודה הקשה, אז לא עדיף כבר להישאר בעידן האבן?

בכתבה של הגרדיאן תמצאו שפוסט-עבודה זה לא רעיון קל לעיכול, אבל הוא בהחלט מעניין ויש לו כבר קבוצה של נאמנים, בעיקר באקדמיה (רובם, אגב, לא מיישמים את הרעיון בפועל, וממשיכים לעבוד די הרבה... אחת המרואיינות ציינה ש"פוסט-עבודה זה הרבה עבודה").

כרעיון פוליטי, גם השמאל וגם הימין יכולים לדחות אותו ולהימשך אליו בו-זמנית. השמאל הפוליטי תמיד קידש את העבודה. השמאל מזוהה עם הפועלים - אלו שעצם הגדרתם קשורה בעבודה ובעמל. מפלגת השמאל של בריטניה נקראת בשם Labour, וכך גם בישראל יש לנו את מפלגת העבודה. יחד עם זאת, השמאל הפוליטי תמיד נלחם למען הגבלת העבודה. השמאל הביא לקיצור שעות העבודה, ושיפר את תנאי העבודה ממצב בלתי אנושי בראשית תהליך התיעוש המודרני למצב סביר בהרבה. לכן, פוסט-עבודה הוא חזון מעניין, שמתקשר לשחרורו של הפועל מהכורח ההישרדותי לעבוד למחייתו. כפי שקרל מרקס דמיין את העתיד הקומוניסטי - לא תהיה עוד התמקצעות, וכל אחד יוכל לעבור בין עיסוקים ולבחור מה לעשות עם חייו ביתר חופשיות במקום להיות בורג במכונה, פועל בעל משימה אחת בפס הייצור.

הימין הפוליטי מקדש את השוק החופשי. גם כאן לא נראה שיש חיבור טבעי לרעיון של פוסט-עבודה. הרי התאגידים הגדולים זקוקים לאנשים עובדים. איך אפשר יהיה להעסיק אנשים אם הם לא חייבים לעבוד? אולם, הימין הפוליטי מקדש גם את חירות הפרט, את המשפחה והקהילה כיחידות משמעותיות יותר מהמדינה, הראויות לחירות רבה יותר. האין זה הגיוני לשאוף לחירות הגדולה ביותר - החופש מעבודה? מה יכול להיות יותר טוב לתא המשפחתי ולקהילה מאשר פרטים חופשיים שיכולים לתרום מזמנם לטובת פרויקטים קהילתיים או זמן איכות עם הילדים?

העתיד הזה של פוסט-עבודה כנראה יצטרך ללכת יד ביד עם מודל חדש של מדינת רווחה. אולי משהו בסגנון של הכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income - UBI). בקיצור, כתבה סופר מעניינת. 

פינת הפירגון

- ידידי הפסיכולוג יפתח גולדוין כתב טור מרתק: "האם אור השמש יכול להשפיע על מצב הרוח שלנו?" התשובה בקצרה היא כן, אבל האם זה מצריך טיפול פסיכולוגי? יפתח נותן סימנים - מתי אנחנו מדוכדכים כי חורף, ומתי כדאי לקבל עצה ממישהו מקצועי.

- ידידי המשפטן עידו דמבין ממשיך למצב את עצמו כפובליציסט מזהיר. בהספק מרשים, הוא פרסם כמה טורים בימים האחרונים - ביקורת מעניינת על שרת המשפטים איילת שקד במדור הדעות של "הארץ", טור על עגלות האוכל המוכרות בשר חלאל ברחובות ניו יורק בבלוג פרי מקלדתו שעוסק בחיים ב"תפוח הגדול", גם כן ב"הארץ", ואת המאמר המצוין באתר "המקום הכי חם בגיהנום" על יאיר לפיד ואבי גבאי כסמנים של "המרכז הקיצוני" בישראל דהיום. בנושא האחרון עסקנו, עידו ואני, בפרק 9 של הפודקסט הפוליטי שלנו - "יד ימין, ויד מרכז". שווה קריאה, שווה האזנה.

- ידידַי התיירים, טל רבינובסקי ואריאל מצנר, שמממשים במידה רבה את עידן הפוסט-עבודה, סוגרים שנה של טיול גדול במזרח הרחוק והרחוק מאוד. לצערי ולשמחתם, הם ממשיכים לטייל עוד כמה חודשים. בינתיים אפשר ליהנות מהבלוג הדו-לשוני שלהם A Year Off Life (טל כותב בעברית ואריאל כותב באנגלית) ולקרוא על חוויותיהם מהשנה האחרונה.

- ידידַי בארגון "מגמה ירוקה" מקימים בית ספר לאקטיביזם. לטובת הפרויקט, נפתח קמפיין מימון המונים בהדסטארט, ואין ספק שמדובר במטרה ראויה. אני מקווה שאחד הארגונים הסביבתיים המובילים בישראל יזכה לתמיכה הציבורית שהוא זקוק לה. אני תרמתי סיור מודרך בתל אביב כאחת התשורות שאפשר לבחור כשתומכים בפרויקט. חפשו את התשורה "עירוני סביבתי" בעמוד הפרויקט.