הורדת כיכר דיזנגוף נועדה להחזיר את המרחב הציבורי להולכי הרגל. יבורכו התושבים שהקימו את החזית להורדת כיכר דיזנגוף לפני שש שנים, ויצאו למאבק על החזרת הכיכר לגובה פני הרחוב, ובראשם מור גלבוע ועומר כהן, שממשיכים בפעילותם בתחום הקיימות עד עצם היום הזה. אך מה קורה בפועל? כל החששות לקראת העבודות, שצפויות להתחיל אחרי החגים (בנובמבר 2016), מופנים לסבלם של נהגי המכוניות. התוכנית המקורית להורדת הכיכר אפילו כללה הקמת חניון תת קרקעי - בדיוק ההפך מהרעיון של העדפת הולכי הרגל על פני עידוד השימוש במכוניות!
כששואלים מה יקרה בזמן העבודות ולאחריהן, מתייחסים בעיקר לשאלה האם יהיו פקקים. עם זאת, השאלה הרלוונטית לרוב התושבים תהיה האם נקבל מרחב ציבורי טוב יותר עם הורדת הכיכר. התוכנית הנוכחית העלתה כמה תהיות האם מדובר בעיקר בנוסטלגיה לכיכר שגם בשנותיה המפוארות כביכול הייתה לא יותר ממעגל תנועה. דווקא היה שווה להתייחס לתוכניות שהוצעו במסגרת התחרות לעיצוב מחדש של הכיכר שערכה החזית להורדת כיכר דיזנגוף. אחת ההצעות, של האדריכלית קרן אנגלמן, פשוט מצוינת:
ההצעה של אנגלמן, שדומה לאות א', בעצם שומרת על הכבישים הקיימים (רחוב דיזנגוף ממשיך להיות דו-סטרי, עם יציאות דרומה לפינסקר וצפונה לריינס). אמנם יש חשש קל שתנועת המכוניות תהיה מהירה מדי בחלק זה של רחוב דיזנגוף, אבל אפשר לטפל בזה. מה שמרוויחים מהתוכנית הוא שטחים ציבוריים מדהימים להולכי הרגל. מעניין שבהדמיה של תוכנית ה-א' לא מופיעים הפיקוסים שהיו יכולים להינצל עם אימוץ תוכנית זו. אדריכל העיר תמך, מהנדס העיר התנגד, וההצעה של אנגלמן לא התקבלה.
אבל מה יהיה עם המזרקה של יעקב אגם? היא תועבר למקום אחר בזמן העבודות, ותוחזר למרכז הכיכר בסיומן. למרות שהעירייה הזניחה את הפסל הקינטי של אגם במשך שנים רבות, בית המשפט חייב אותה לשפץ אותו (בהתאם לחוזה שנחתם עם האמן), והיא מחויבת להשאיר אותו ולתחזק אותו באותו מקום, לצמיתות. צבי לישר, המתכנן של כיכר דיזנגוף בצורתה המוגבהת, לא רווה נחת מכך שהמזרקה הזו הפכה להיות מזוהה עם הכיכר. ההגבהה של הכיכר היא הפיצ'ר החשוב מבחינתו, שבעצם מביא להגדלה משמעותית של השטח המוקצה להולכי הרגל. הוא הציע לשפץ את הכיכר במתכונתה הנוכחית, בד בבד עם העלמת הפסל הקינטי, אבל גם הצעה זו לא התקבלה.
לקריאה נוספת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שמח שקראת :) ותודה על התגובה. בקרוב אקרא אותה