עירוניות זו סוגיה פוליטית

ניו יורק, קצת לפני הסערה הגדולה של 2016

מאז שנחשפתי לבלוג האורבני של יואב לרמן אי שם ב-2010, עברתי כמה וכמה גלגולים. למדתי תואר ראשון במדע המדינה, ועכשיו כותב תזה על רשויות מקומיות לתואר השני במדיניות ציבורית. עבדתי בתור רכז הסברה של התאחדות הסטודנטים הארצית, בתור מתרגל באוניברסיטה, ובתור מדריך במוזיאון (בית בן-גוריון בתל אביב). על הדרך פגשתי הרבה אנשים שמתעסקים בעירוניות, והשתתפתי בהרבה כנסים על הנושא. ובכל זאת, לא מצאתי מנוח. תמיד הרגשתי עוף מוזר בחברת האורבניסטים, שמאמינים כמוני שעירוניות זה הדבר הכי מעניין בעולם.

אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מצאתי עיסוק בעירוניות כנושא פוליטי. יש מי שמתייחסים לעיר כזירה לפיתוח טכנולוגי (Smart Cities), לכלכלה שיתופית (Sharing Cities) או לניתוח פיננסי (רוצו לקרוא בבלוג המדד המוניציפלי); ההיסטוריונים מסתכלים על העיר כאחד המנועים של התפתחות האנושות (הנה דוגמא לאופן שבו הערים הכריעו את כיבוש אמריקה); ישנם גם מגני הסביבה, שמקדמים עירוניות כפתרון לבעיות אקולוגיות, והם מהווים כרגע את הכוח המוביל של העירוניות בישראל, להערכתי; וכמובן, אדריכלים ומתכננים מתייחסים לעיר כזירה שאפשר לעצב ולשנות, ולטעמי הם עסוקים בעיקר בדיון מהו חתך הרחוב האידיאלי, במידה רבה כמו שמתמטיקאים רבים ביניהם אם צריך להשתמש בפאי או בטאו.


אבל כל הסוגיות הללו - הכלכליות, הטכנולוגיות, האקולוגיות והאדריכליות - פחות מעניינות אותי. מה שיותר מעניין אותי זה הפוליטיקה של העירוניות, ובמידה מסוימת גם ההיסטוריה שלה. אני עוד לא יודע לשים את האצבע על מה שאני מתכוון אליו, ועל מה אני רוצה להמשיך ולכתוב כאן, אבל הנה המחשה:

ח"כ ישראל כץ, שר התחבורה מאז 2009, פורס את משנתו

אם יש משהו שעדיין לא השתנה מאז שעמדתי על דעתי והתחלתי להתעניין בעירוניות הוא העדפת הרכב הפרטי. אין כאן שאלה תכנונית (יש תכנון שמעודד שימוש בתחבורה ציבורית, הליכה ברגל ורכיבה על אופניים - וזה משהו שעמותת "מרחב - התנועה לעירוניות בישראל" מקדמת מזה עשור). גם אין כאן שאלה כלכלית (עודף השימוש ברכב הפרטי עולה לנו מיליארדים). ואפילו אין כאן שאלה טכנולוגית (כתב את זה יפה שי בן-אמיתי במגזין שפת רחוב).

כן יש כאן שאלה פוליטית - ואני אגדיר כאן פוליטיקה באופן צר כהסדר חלוקת המשאבים בחברה (Who gets what). בעלי מכוניות מקבלים הרבה יותר נדל"ן, מאשר משתמשי התחבורה הציבורית. הנה המחשה בוטה לכך:

העיוות הגדול שבגללו כולנו עומדים שעות בפקקים:
למעלה - שטח קטן שמוקדש למשתמשי התחבורה הציבורית
למטה - השטח שמוקדש למכוניות

זו לא רק העדפה של מי שיש לו על פני מי שאין לו, אלא גם תמריץ ישיר לזיהום אוויר, רעש, תאונות דרכים ופקקים. ואפשר לראות את זה גם בהקשר של חנייה. הנה עיריית תל אביב מסבירה בחביבות למי שיש לו אוטו שמגיע לו תו חנייה בחינם:



למה בעלי מכוניות זכאים לחנייה בחינם? למה בכלל יש כאן שימוש בשיח של זכויות (מושג פוליטי לחלוטין). זו דוגמא למה שאני מכנה כאן (באופן זמני) פוליטיקה של העירוניות. זה לא בדיוק Urban Politics, שזה תחום שלם במדיניות ציבורית ומדע המדינה, ואני מקווה שאני אוכל לזקק כאן את הרעיונות שלי.